איך מרגישים עם הפרעת קשב וריכוז?

אנשים עם הפרעת קשב הם, לעיתים קרובות, אינטואיטיביים ובעלי דמיון עשיר. יש להם יכולת להגיע מידית ללב הבעיה, בעוד אנשים אחרים צריכים לעבוד בשיטתיות עד שיגיעו לשם. אבל אדם עם הפרעת קשב לא יכול להסביר איך חשב על הפתרון, או מאיפה בא הרעיון, או איך הגיע לתשובה. כל מה שהוא יכול להגיד זה ''פתאום נפל לי האסימון'', ''הרגשתי שזה נכון''.

מה שאני בעצם אומר הוא שלאנשים עם הפרעת קשב יש כישורים קוגניטיביים שונים מרוב האנשים. עם הרבה סבלנות ועידוד, מה שנראה כליקוי יכול להפוך לכישרון יוצא דופן. הסביבה ''הרגילה'' צריכה להכיר ב''חוש השישי'' הזה ולתת לו לגיטימציה. אם הסביבה תתעקש רק על חשיבה רציונאלית וליניארית, יתכן שהאינטואיציה הזו לא תתפתח והעולם יפסיד תשובות מפתיעות ופתרונות מבריקים.

מה שהכי חשוב לזכור הוא שאבחון מוקדם יכול למנוע, או לצמצם, את רוב הצדדים הרעים של הפרעת קשב. עצם האבחון יכול לשחרר אנשים מאשמה, מבושה ומתוויות שצברו במשך השנים, כמו: ''עצלן'', ''עקשן'', ''מפריען'', ''תובעני'', ''מוח דפוק'', ''טיפש'' או סתם ''רע''. אבחון של הפרעת קשב יכול להעביר את האדם המאובחן מבית-משפט מוּסרי לקליניקה נוירו-פסיכיאטרית.

ומהו הטיפול? כל מה שיכול להנמיך את הרעש. תרופות יכולות לעזור מאד, אך הן לא פותרות הכול. להפוך את החיים לצפויים ומובְנים יותר יכול להועיל מאד. לעבוד בפרצי מרץ קצרים במקום לשקוד על העבודה לאורך זמן. לפרק משימה גדולה לרצף של משימות קטנות. להכין רשימות. לבקש עזרה כשצריך. לייצר גבולות חיצוניים לדחפים. לעסוק בפעילות גופנית. למצוא תמיכה. לעבוד עם מאמן שישמור עליך ויחזיר אותך למסלול הנכון בכל פעם שתמעד.

החדשות הטובות הן שכל אלו באמת יכולים לעזור. בהצלחה!